מאמרים

קרה לכם שבאתם לבקש סליחה ממישהו, בלב שלם ומלא רצון טוב, הבעתם את עצמכם בכנות, בכוונה מלאה ובגילוי לב, ציפיתם מהאחר למחווה של סליחה ופיוס, וקיבלתם כתף קרה? האם קרה לכם שמישהו בא לבקש מכם סליחה וסלידתכם ממנו רק גברה? ומה בקשר לשיפוטיות? איך אפשר לבקש סליחה בלי שיפוטיות? בלי להרגיש אשמה? בלי לחשוב...
צילום: יפה כפיר
"את לא מקשיבה. אין לי עם מי לדבר. אמרתי לך לפני שנייה לעזוב אותי בשקט. למה את לא מבינה את מה שאני צריך? אני צריך להגיד לך את זה שוב ושוב? את אמא שלי, או מה? אין לך טאקט?!" ייתכן שזה נשמע לכם מוכר, אם במקרה גידלתם מתבגר בבית...
הלב שלי הלם כמו תוף. הוא המשיך: "אנחנו בטחנו בך. חשבנו שאפשר לתת בך אמון, ולכן רצינו את חברתך ורצינו להרגיש קרובים אליך. עכשיו גילינו את האמת עליך. אנחנו יודעים עתה ששיקרת לנו, אז לא נדבר איתך יותר!" בלבול, מתח, דאגה, חששות – כל אלו געשו בגופי, בליבי ובמוחי.
במשך שנתיים היינו אויבים גמורים. ויכוח על הקצאת מקומות חניה, ימים ספורים אחרי שנכנסנו לדירה בבנין החדש, הפכה להיות המריבה הגדולה עם השכן שלנו. נאמרו מילים קשות, אותן מילים שנאמרות כשאנחנו מנסים לבטא את הצרכים שלנו שלא נענים, כאשר אנחנו לא יודעים להביע אותם. שבועות קודמים של תרגול התהליך "...
הופצצתי בשאלות כאלה ודומות להן ע"י הנשים היהודיות בחברון, כשבאתי אליהן בפעם הראשונה כדי לספר להם על תקשורת לא אלימה (מקרבת). האווירה היתה מתוחה. האם יש לי את כל התשובות לשאלותיהן כדי שאזכה באמונן? תהיתי. אני מזכירה לעצמי להתחבר ללב שלהן. הקשבתי, דיברתי ואז הקשבתי עוד לנשים השונות בקבוצה.
כשנכנסתי הביתה, ראיתי שהכל הפוך: החברים של ילדיי היו בחדר אחד, הטלוויזיה פעלה בחדר אחר, שלושה שירים שונים התנגנו ברקע, הרדיו הרעיש וערימות של כביסה באמצע הסלון... הסתכלתי על כל זה ומיד יצאתי לחצר, למה שנשאר מהסוכה שהייתה שם. ישבתי וניסיתי להביא קצת שקט ומיקוד למה שנדמה היה לי שהוא דחוף ביותר,...
שלב תוכן