אנחנו לא יודעים את כל הסיפור

 

לפני שנים רבות חי אדם זקן בכפר. היה לו סוס יפיפה. כל אנשי הכפרים שבארץ שמעו על הסוס. הצ'יף הגדול שמע על הסוס ושלח שליח אל הזקן בבקשה לרכוש אותו ממנו. השליח הלוחם דהר אל האוהל של הזקן ובבואו אליו קפץ מסוסו. האבק התעופף לכל הכיוונים במקום בו נחתו המוקסינים שלו.

"איש זקן, באתי בשליחותו של הצ'יף הגדול. הוא שולח לך את ברכותיו ומבקש לקנות ממך את הסוס שלך". האיש הזקן החריש. הוא היה אדם של נימוסים עדינים ושקטים. לבסוף אמר:

"אנא מסור את איחולי לצ'יף הגדול ואנא מסור לו את תודתי על ההצעה האדיבה לקנות את הסוס שלי. מכל מקום, הסוס הזה הוא החבר שלי. אנחנו ידידים. אני מכיר את נשמתו והוא מכיר את נשמתי. אני לא יכול למכור את החבר שלי". השליח חזר כלעומת שבא.

שבועיים לאחר מכן נעלם הסוס של האיש הזקן. כששמעו על כך הכפריים התכנסו סביב האיש הזקן.

"או, איש זקן, זהו חוסר מזל גדול מאד. יכולת למכור את הסוס לצ'יף הגדול. עכשיו אין לך לא סוס ולא תשלום עבורו. איזה ביש מזל". הזקן הביט בכל אחד מאנשי הכפר בעיניים טובות ורכות מבט ואמר:

"זה לא ביש מזל וזה לא מזל טוב. אמרו רק שהסוס איננו כאן. אנחנו לא יודעים את כל הסיפור". הלכו להם אנשי הכפר לדרכם מנידים בראשם, כי הם ידעו שהיה זה מזל רע מאד.

חודש לאחר מכן חזר הסוס של האיש הזקן מלווה בעשרים סוסים מרהיבים אחרים. כל אחד מהם מבהיק, נמרץ ומלא חיות והתלהבות. אנשי הכפר רצו אל הזקן.

"או, איש זקן, צדקת! זה לא היה ביש מזל שהסוס שלך ברח. זה היה מזל טוב! עכשיו, לא רק שיש לך את הסוס שלך בחזרה, אלא שיש לך עוד עשרים סוסים יפיפיים. זהו יופי של מזל".

"זה לא מזל טוב וזה לא מזל רע. אמרו רק שהסוס חזר. אנחנו לא יודעים את כל הסיפור". האנשים הלכו לדרכם מנידים בראשם. הם ידעו שזה היה ממש ממש מזל טוב להיות בעלים של כל כך הרבה סוסים נפלאים.

לאיש הזקן היה בן אשר התחיל לאלף את הסוסים. בכל יום הוא השכים לעבוד אתם. בוקר אחד בא הזקן לצפות בבנו בעבודתו. הבחור התנדנד בחן על גבו החשוף של הסוס המנוקד. הסוס התנער בפראות ימינה ושמאלה. לפתע, בעט בעיטה אכזרית אל אחורי רגלו של הצעיר והעיף אותו באויר. הבן התמוטט וצנח על האדמה. שתי רגליו נשברו. כל תושבי הכפר התאספו בפנים אבלות ומביעות ניחומים.

"או, לא! או, לא! איש זקן, צדקת. זה שהסוס שלך חזר היה ממש מזל רע. עכשיו הבן היחיד שלך הפך לנכה עם שתי רגליים שבורות. מי יטפל בך בימי זקנתך? זהו ביש מזל גדול מאד". הזקן יישר את עצמו ובכבוד רב אמר:

"זה לא מזל רע. זה לא מזל טוב. אמרו רק שבני שבר את רגליו. אנחנו לא יודעים את כל הסיפור". אנשי הכפר הלכו להם, מנידים בראשם. הם ידעו שזה היה מזל ביש לאיש הזקן.

מלחמה גדולה פרצה בארץ והצ'יף הגדול קרא לצעירים מכל הכפרים לצאת לקרב. היתה זאת מלחמה רעה מאד והכפריים ידעו שלא יזכו עוד לראות את בניהם בחיים. שוב הם נקבצו מסביב לאיש הזקן.

"איש זקן, צדקת. זה לא מזל רע שבנך שבר את רגליו, מפני שלמרות שהוא נכה, יש לך אותו אתך. אנחנו לא נזכה יותר לראות את בנינו. אכן, היה זה מזל טוב בשבילך". ושוב אמר הזקן:

"זה לא מזל טוב. זה לא מזל רע. אנחנו לא יודעים את כל הסיפור"...

 

*****************************

 

הסיפור נכתב ע"י הסופרת דניז לין - Denise Lynn. הוא מופיע בספר:

"Past Lives and Present Dreams.".